מדד · יולי–אוקטובר 2026
מַדַּד הַשָּׂפָה שֶׁל הַתַּפְרִיט
בשנת 2014 הראה הבלשן דן ג׳וראפסקי, בספרו The Language of Food, שאפשר לקרוא תפריט כמו טקסט — ולמדוד בו דפוסים. ככל הידוע לנו, זו הפעם הראשונה שניתוח כזה נעשה על תפריטים בעברית. ספרנו כל מילה ב־10,264 פריטים מ־150 תפריטים (7,645 מהם עם תיאור). אנחנו סופרים בלבד — אפס שיפוט טעם.
₪62
חציון · יש מילת יוקר/מקור
₪52
חציון · אין
+10
ההפרש
מחיר חציוני של פריט שבטקסט שלו יש מילה מרשימה (טרי, עסיסי, משק…) לעומת פריט בלעדיה — 537 מול 8780 פריטים מתומחרים. הפער כאן ₪10 לכיוון שג׳וראפסקי חזה — אבל מדגם קטן, לא חוק.
הַמִּלִּים שֶׁתַּפְרִיטִים כְּתוּבִים בָּהֶן
24 המילים הנפוצות ביותר בכל הטקסט — שמות ותיאורים כאחד, בלי מילות קישור. כל אורך מוט ביחס למילה השכיחה.
שֵׁמוֹת הַתֹּאַר הָרֵיקִים
ג׳וראפסקי מצא שדווקא מקומות זולים נשענים על שמות תואר מרשימים־אך־ריקים (“טרי”, “ביתי”, “מנצח”) — כשהאוכל מדבר, אין צורך לצעוק. ספרנו לקסיקון של 12 מילים כאלה.
סה״כ 481 הופעות, ב־93 מתוך 152 מסעדות. לא הופיעו כלל: שמיים.
מִלּוֹת הַמָּקוֹר
בהמשך לג׳וראפסקי — מילים שמספרות מאיפה בא האוכל (“משק”, “חווה”, “קטיף”, “בעבודת־יד”) נוטות להופיע דווקא במקומות יקרים יותר. 11 מילים נבדקו.
סה״כ 167 הופעות, ב־43 מסעדות. מעט מאוד — תפריטים ישראליים בארכיון הזה כמעט לא מספרים סיפור־מקור.
אֹרֶךְ הַתֵּאוּר מוּל הַמְּחִיר
הטענה המפורסמת של ג׳וראפסקי: ככל שהתיאור ארוך יותר, המחיר גבוה יותר. חילקנו את הפריטים המתומחרים־עם־תיאור לשליש הזול ולשליש היקר, ומדדנו כמה מילים כתובות על כל אחד.
הַשְּׁלִישׁ הַזּוֹל ≤ ₪45
ממוצע מילים בתיאור · N=2334
הַשְּׁלִישׁ הַיָּקָר ≥ ₪69
ממוצע מילים בתיאור · N=2334
בשליש היקר התיאור ארוך בממוצע ב־6.8 מילים מזה שבשליש הזול — אותו כיוון שג׳וראפסקי מצא באנגלית, גם אם עדין.
אֵיךְ סָפַרְנוּ
כל המספרים בעמוד מחושבים בזמן אמת מתוך הטקסט של 152 התפריטים שנאספו ב־יולי–אוקטובר 2026 — שמות הפריטים והתיאורים שלהם. הסרנו ניקוד וסימני פיסוק, ופירקנו למילים. התאמת מילה נעשית ברמת המילה השלמה (עם קידומת אחת אפשרית כמו ו׳/ה׳/ב׳ ונטייה קצרה), לא כמחרוזת־משנה — כדי ש“מִשְׁק” לא יבלע את “בְּמִשְׁקָל” ו“טרי” לא יבלע “טריאקי”. העדפנו לספור בחסר מאשר להמציא התאמה. זהו מדגם מובנה של 150 תפריטים, לא מדגם מייצג של המטבח הישראלי, ואין כאן שום שיפוט של איכות — רק ספירה.
הבסיס הרעיוני:
Dan Jurafsky, The Language of Food: A Linguist Reads the Menu (W. W. Norton, 2014). הניתוח כאן הוא יישום עצמאי של רעיונותיו על קורפוס עברי — לא שחזור של נתוניו.מדגם מובנה של 150 תפריטים שנאספו ב־יולי–אוקטובר 2026 — אפס שיפוט איכות, רק ספירה. לקסיקונים ומילות עצירה נבחרו ידנית; מילה שנכתבה אחרת (שם נרדף, שגיאת כתיב) לא נספרה. ההתאמות אינן מבחינות בין מנה למשלוח, והמקור לכל פריט מופיע בעמוד המסעדה שלו.